שלשום הבת שלי ואני עשינו יום יצירה לכבוד המעבר שלה לגן הגדול- היא החליטה שהיא רוצה שנעשה בובה. אז עשינו יחד את הבובה הנהדרת הזו- "בלוטי" (כי האף שלה, כך בחרה בתי, הוא חצי בלוט או יותר נכון ספלול). כשחשבתי לעלות את הפוסט חשבתי שאתנצל קצת על זה שהיא נראית כל כך עקומה ועשוייה רע אבל תוך זמן קצר הבנתי עד כמה היא עשויה בדיוק בדיוק כמו שצריך- כמו ציור ילדים. עבדתי בכוונה כמו ילדה מהר ובלי לחשוב מדי, בלי גזרות ובלי תכנונים, אילנה ואני לסרוגין על המספרים/מכונת תפירה היא בוחרת הצבעים הכפתורים העינים והפה, ממלאת את המילוי תוך כדי מציעה שנעשה גם מנשא ומזרון וכרית ומיטה, העבודה מהירה וקלילה גם אם באמצע מלאת טעויות- הליכה אחורה קדימה כל רגע אני נוכחת כולי לתהליך כי אילנה איתי והיא מסתכלת וגומעת גם איך שאני מתייחסת לכשלון ולאכזבה ולהצלחה ולהתרגשות ולחומר ולרוח. אבל ברור לי שהכי חשוב שהיא תיקח מזה את ההנאה בתהליך את הקצב של ריקוד היצירה לא התוצאה. ודווקא התוצאה הזו, שנראית כמו ציור ילדים או בובה של שבט פריימטיבי, ישר נכנסת לה ללב! מעבר לכל בובה אחרת שאי פעם קיבלה או קנו לה או אפילו הכינו לה כי זו ממש בובה שהיא יצרה. היה ממש ממש כיף!!!
לאחר מכן הכנו לה ביחד עריסה שאפשר לנדנד אותה. בחרנו יחד את הענפים ואני כפתתי אותם. והיא "תפרה" (לחצה על הדוושה במכונה, כשתפרנו הבד.
אמנם בתמונה בלוטי לא מופיעה כי אחיה מיד ביקש לשים את בובתו וכמובן שנכין יחד גם אחת בשבילו וכך היה.
